ויחי תשעד ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה, 

ערש"ק ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה, ויחי תשע"ד 

יעקב פוגש את יוסף ובניו, אפרים ומנשה.אומרת התורה על יוסף ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה.מה ענינם של ברכיו.מדוע מציינת התורה ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו.תרגום אונקלוס מתרגם ואומר, ברכיו היינו מלפניו.תרגום זהה אומר האונקלוס לפסוק ויברך את-יוסף ויאמר  האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו - קדמוהי.

מהו ענין ברכיו ?

אומר ר' נחמן, והוה גבה ברכה דחד מניהו זה מורה על גדל ההצלחה .., כי העדר ההצלחה נקרא "ברכים כושלות" וזהו 'וגבה ברכה' הינו רום ההצלחה.

נאמר בישעיהו כי-לי תכרע כל-ברך.כן נאמר בישעיה כי הם זרע ברך יהוה.היינו אותיות ב,ר,ך משמעותם ברך וגם ברך, גם ברך וגם ברכה.

ברך, ענינה עצמאות, ברך ענינה יכולת עמידה בזכות.הנמצא על ברכי האחר עינינו ניסמך, תלות באחר. גבה ברך כדברי מוהר"ן, מורה על גודל ההצלחה.היות האדם על ברכיו, שלו, כן גודל הצלחתו.

בני יוסף מהות יהדותם נסמכה על ברכי יוסף אביהם.יוסף הוא המשביר, יוסף מעבר להיותו משביר למצרים ולכל העמים, מביא הוא אף את שבר כלכלי של אביו ואחיו.

 אני יוסף, אומר רש"י הראה להם שהוא מהול.יוסף הראה שאכן בן יעקב הינו.יוסף אשר נשאר ביהדותו, יוסף אשר נשאר נאמן לדרך אביו, יעקב.יוסף הינו עומד על ברכיו, ברכי ההצלחה הכלכלית וברכי ההצלחה האמונית.

אפרים ומנשה, מציאות קישורם אל אבותיהם, אברהם, יצחק ויעקב, הינה יוסף.אפרים ומנשה הינם בין ברכיו של אביהם יוסף, על ברכיו הם נשענים ובזכות ברכיו קיומם הרוחני.

על מנת לקבל ברכה, צריך האדם להיות על ברכיו שלו.בהיותו עומד על ברכיו, תחול הברכה.העומד על ברכיו הברכה תחול עליו, הנשען על ברכי האחר, הברכה לא תחול בשלמותה על המתברך.העומד על ברך מתברך.

יעקב שואל את יוסף וירא ישראל, את-בני יוסף; ויאמר, מי-אלה. יוסף עונה לשאלת אביו, בני הם, אשר-נתן-לי אלהים בזה. יעקב נשאל שאלה זהה ע"י עשו אחי, כאשר נפגשו ויאמר, מי-אלה לך.יעקב עונה ויאמר--הילדים, אשר-חנן אלהים את-עבדך. יעקב בתשובתו לעשו נוקט בלשון  "חן", אשר-חנן אלהים.הילדים אשר חן ה' עליהם.יוסף עונה לשאלת אביו, אשר-נתן-לי אלהים. נתינה תלויה היא במקבל, כפי הקבלה כן תהיה הנתינה.לאחר הקבלה יש להתאימה למהות ענינו של המקבל.יוסף, בניו "נתנו" לו.בנים אלה זקוקים לברכיו, של אביהם יוסף. ע"מ להישען עליהם.בבוא אפרים ומנשה לקבל ברכה מאת יעקב, בנים אשר בחינתם, אשר-חנן אלהים.

יוסף מבקש לתת גם לבניו, אפרים ומנשה, "חן" זה.על כן מביאם אל אביו ומוציאם מעם ברכיו ע"מ שיקבלו את ברכת יעקב ויהיה חינו עליהם.

קחם-נא אלי ואברכם.

אפרים, ומנשה--כראובן ושמעון, יהיו-לי. 

שבת שלום

דויד לקס _אמת